top of page

חייבים לדבר על כאב וגינקולוגיה

כאב אחרי התקן תוך רחמי: מה שלא מספרים לך

לפני כמה שנים הלכתי לשים התקן תוך רחמי. הרופא (מומחה אנדו עדין מאוד) אמר שאחוש אי נוחות קלה. את הכאב של ההתקנה אני זוכרת גם 7 שנים אחר כך. הרגשתי שאני הולכת להתמוטט. בכל הנסיעה משם הביתה חוויתי כאבי תופת ברמת צירים. אני הייתי הנהגת. אף אחד לא טרח לעדכן אותי שיש סיכוי שזה כל-כך יכאב, אז אולי כדאי שאבוא עם מלווה ואקח משככי כאבים לפני.

לצערי, אני לא לבד. 


גניבת חומר הרדמה במרפאת פוריות: מי משלם את המחיר?

על המקרה המחריד הזה שמעתם? אחות במרפאת פוריות בארצות הברית גנבה חומר הרדמה מחדר הניתוח והחליפה אותו בתמיסת מי מלח. כתוצאה, עשרות מטופלות פוריות עברו הליך שאיבת ביציות ללא שום אלחוש או שיכוך כאבים. הן בכו, נאנקו, התחננו שייגמר. לחץ הדם שלהן עלה, הן הזיעו. חלק ביקשו להפסיק. הצוות ניסה לעשות מה שאפשר, אבל הוא לא הפסיק. בהתחשב בכך שמבחינתו הוא נתן את המינון המקסימלי של חומר הרדמה, הוא פשוט הניח שהנשים האלו רגישות יותר לכאב מאחרות, אולי קצת היסטריות.

אף אחד לא חשב שאולי יש בעיה אמיתית לא עם הנשים, אלא עם חומר ההרדמה.

 כרגיל.


טרנד הטיקטוק של התקופה: נשים מספרות על הכאב במהלך הכנסת התקן

ועל טרנד סיפורי הזוועות בטיקטוק על הכנסת התקן תוך רחמי, שמעתן?

בסרטונים רואים נערות וצעירות שמספרות על הפרוצדורה האיומה הזו, לעיתים אפילו מתעדות אותה בזמן אמת תוך כדי אנחות כאב ובכי תמרורים. גם להן, כמוני, אמרו שיחושו “אי נוחות קלה” או “צביטה קלה בלבד". למה? כי רופאים לא מתייחסים ברצינות לכאב של נשים. 


הבדלים בהערכת כאב

ההוכחה לכך נמצאות באלפי מחקרים שמדגימים יחס רפואי שונה לכאב של גברים מול נשים, ואפילו במחקר ספציפי על התקן תוך רחמי: 284 נשים דירגו את הכאב שחוו בזמן הכנסת ההתקן בטווח שנע בין אפס למאה. במקביל, רופאים/ות ציינו על גבי אותו סולם את רמת הכאב שהם חושבים שהמטופלת הרגישה. המטופלות דיווחו על כאב ממוצע ברמה 65. הרופאים, לעומת זאת, דירגו את הכאב שלהן כ-35 בממוצע.


ממצאים מפתיעים על כאב בהליכים גינקולוגיים

לפי סקר שנערך בקרן בריאה, בקרב 1,500 נשים, ממוצע הכאב בהליכים גינקולוגיים פולשניים נע בין 4.5 ל-9.2 בסולם של 1-10, ו-42% מהנשים דיווחו שחוו כאב שמוגדר כחמור (7 ומעלה). 

כמחצית מהנשים לא ידעו מראש שההליך כרוך בכאב, ומתוך אלו שידעו, פחות מחצי שמעו על כך מהרופא/ה המטפל/ת. רק ל-13% מהנשים הוצעו אמצעים לשיכוך כאבים.


כאב כחלק בלתי נפרד מרפואת נשים

מה כל זה אומר?

שנשים עוברות בדיקות פולשניות, כואבות לעיתים עד כדי עילפון, מבלי שיטרחו ליידע אותן, לאפשר להן הסכמה מדעת או להציע להן אמצעים בסיסיים לשיכוך כאב או טשטוש.

וזה לא קורה רק בפרוצדורות פולשניות כמו צילום רחם והתקן תוך רחמי:  גם הבדיקות הגינקולוגיות השגרתיות ביותר יכולות לגרום כאב עצום למטופלות, בפרט כאלה שמתמודדות עם אנדומטריוזיס או וסטיבוליטיס. הספקולום לדוגמא, אותו מכשיר עינויים ידוע לשמצה שפיתח אבי הגינקולוגיה ד”ר ג’יי מריון סימס באמצעות ניסויים בשפחות שחורות ללא הרדמה וללא הסכמה, עדיין מביא לסבל וייסורים בקרב מיליוני מטופלות ברחבי העולם. 




זה יכול להיות אחרת

בשנה-שנתיים האחרונות המערכת הרפואית התחילה להתעניין בסוגיית הכאב בהליכים גינקולוגים אחרי שנים רבות מספור של התעלמות מהנושא. החלוצה בישראל היא הגינקולוגית ד”ר מיכל בראונשטיין, שהחלה לטפל בגז צחוק במהלך בדיקה גינקולוגית. עכשיו הגיע תורו של בית החולים מעייני הישועה, בצעד מרגש ולא מובן מאליו. אז יש מעט סיבות לאופטימיות, אבל האם הגיוני שהיוזמות המשמחות האלה יהיו יוזמות נקודתיות של רופאה או מרכז רפואי? או שאולי, רק אולי, זו האחריות של מערכת הבריאות כולה למצוא פיתרון כדי שהדאגה לבריאותנו לא תהיה כרוכה בבכי, ייסורים, חרדה ואחרי כל זה - גם התעלמות וזלזול? איכשהו, בעוד שבטיפולי שיניים משתמשים כבר עשרות שנים בשלל אפשרויות לשיכוך כאב, אלחוש והרגעה, בהליכים גינקולוגיים פשוט מצופה מהנשים לשרוד תוך כדי כאב, כאב שהוא בלתי נסבל לעיתים. זה לא חייב להיות ככה. ורק המודעות שלנו והדרישה שלנו לשינוי, תניע לאט לאט את גלגלי המהפכה.


2 views0 comments

Recent Posts

See All

Comments


bottom of page