תסמונת השלפוחית הכאובה - IC

​​​התסמונת תוארה לראשונה לפני 100 שנה ועד כה הגורם לה אינו ידוע. ככל הנראה מדובר בשילוב של גורמים המובילים לפגיעה ברירית המגינה על שלפוחית השתן, ובשל כך לחדירה של רעלנים מהשתן המגרים את דופן השלפוחית וגורמים לדלקת מקומית, רגישות עצבית וכאב עז. בנוסף, התסמונת פעמים רבות מתלווה לתסמונות כאב ומחלות כרוניות נוספות דוגמת אנדומטריוזיס, פיברומיאלגיה, מעי רגיש ועוד.

 

​​​​​
​​ההערכות מדברות על כך שחצי אחוז מהאוכלוסייה סובלים מהתסמונת, אולם בשל המודעות הנמוכה בקרב הרופאים ובקרב האוכלוסייה הכללית הזמן הממוצע שחולף מרגע תחילת התסמינים ועד לאבחון עומד על 7 שנים. ההערכה היא שרק 5-10% מהחולים/ות בתסמונת זוכים לאבחנה.
כמו כל המחלות השקופות, גם במקרה הזה המחלה פוגעת בעיקר בנשים, פי 9 יותר מבגברים.

​​

​

התסמונת, כמו מחלות שקופות רבות, עלולה לפגוע באופן חריף באיכות החיים, בעיקר כשהיא לא מאובחנת ומטופלת. החולות מסתובבות עם כאבים איומים שעלולים להחמיר עקב שלל גורמים – ממזג האוויר, דרך דחק נפשי ותזונה חומצית ועד קיום יחסים או ישיבה ממושכת.
מהם התסמינים הנפוצים ביותר?

• כאב, שריפה וצריבה עזה בשלפוחית המחמירים כשהשלפוחית מלאה

• צריבה בעת מתן שתן

• דחיפות ותכיפות במתן שתן (לעיתים עד 50-60 פעמים ביום) וקושי להתאפק עקב הכאב הכז

• התעוררות תכופה בלילה עקב הצורך להשתין

• כאבים באיזור האגן, הנרתיק והפרינאום

• כאב לאחר קיום יחסים

• קושי בעמידה או ישיבה ממושכת

• כאב בעת לבישת בגדים לוחצים באיזור המותן והגב

• תשישות והפרעות שינה

התסמינים עלולים להחמיר סביב הוסת.

​

 

בניגוד לדלקת בדרכי השתן, תסמונת השלפוחית הכאובה לא ניתנת לאבחון ע"י בדיקת שתן פשוטה או תרבית שתן. על כן, מומלץ ללכת לאורולוג/ית או אורוגינקולוג/ית עם הבנה בתסמונת, אשר ייקחו ממך היסטוריה רפואית ויבצעו בדיקות שנועדו לשלול מצבים אחרים כגון דלקות, אבנים בשתן, גידול, מחלות מין, מחלות כליות. אנדומטריוזיס (גם באנדומטריוזיס תסמינים דמויי דלקת בשתן ללא נוכחות חיידק הם נפוצים מאד), שלפוחית רגיזה, וולוודיניה ועוד.
השלמת האבחנה יכולה להתבצע בעזרת בדיקה גופנית, ציטולוגיה של השתן, אולטרסאונד כליות ודרכי שתן ו/או
ציסטוסקופיה אבחנתית: בדיקה בטשטוש או הרדמה המאפשרת הסתכלות לתוך צינורית השופכה ושלפוחית השתן. במקרים של IC הבדיקה תאתר שטפי דם קטנים המדממים לאחר מילוי וריקון השלפוחית, כיבים בשלפוחית המעידים על דלקת כרונית או קיבולת שלפוחית נמוכה עקב התקשות הרקמות.

​
 

הטיפול ב-IC הוא רב תחומי והוליסטי, ויכול לכלול את אחד או יותר מהאלמנטים הבאים:

• היבטים התנהגותיים ושינויי אורח חיים - שינויים תזונתיים, אימון השלפוחית, פעילות גופנית ועוד

• טיפולים משלימים ופרה רפואיים - כמו פיזיותרפיה, ביופידבק ועיסוי מיופסציאלי

• תרופות במתן דרך הפה - אלמירון (אמור לשפר את תפקוד הרירית אך עלולה לגרום לתופעות לוואי לא פשוטות), תרופו טריציקליות נוגדות דיכאון ועוד

• שטיפה של שלפוחית השתן - תרופה המוכנסת לשלפוחית בעזרת קטטר אשר מכילה נגזרות של חומצה היאלורונית, המסייעות בריפוי הרירית הפגומה, הפחתת דלקת והקלה על הכאב.   ההליך מתבצע בדרך כלל על ידי רופא/ה, אך בחלק מהמקרים ניתן ללמוד ולבצע את השטיפות באופן עצמי בבית.  מחקרים הראו כי יותר ממחצית מהחולים/ות מדווחים על שיפור לאחר שישה שבועות של שטיפות שבועיות. כיום הטיפול אינו בסל הבריאות, על אף שהעמותה למחלות ותסמונות שלפוחית השתן פועלת כבר שנים בניסיון להכניסו.

• ציסטוסקופיה טיפולית – מאפשרת להגדיל את קיבולת השלפוחית ולהביא למרווחים גדולים יותר בהטלת שתן למספר שנים

• ניתוחי שלפוחית - קו טיפולי אחרון לאחר שטיפולים אחרים לא הועילו.

​​

למידע נוסף, ניתןלהיעזר בעמותה למחלות ותסמונות של שלפוחית השתן.