לפני עשר שנים בדיוק קיבלתי שם לכאב שלי: אנדומטריוזיס.

לא ידעתי אז שהשם הזה הוא רק ההתחלה, שהחלק הקשה עוד לפניי. 

לא יכולתי לדמיין איזה עשור מחכה לי – עשור של התמודדות עקשנית עם כאב, תשישות,

תסכול וחוסר אונים. לא יכולתי לתאר כמה רופאים אצטרך לפגוש, כמה אשפוזים וניתוחים אחווה, כמה פעמים אחזיק בתקווה רק כדי לראות אותה נשמטת שוב מבין האצבעות.

עשור של מאבק על זכויות בסיסיות, על שיסתכלו לי בעיניים, על שיאמינו.

​

אבל זה היה גם עשור של גילוי.

בתוך כל הקושי, למדתי להקשיב לגוף שלי באמת. גיליתי מה מרגיע אותי, מה מחזק אותי,

מה עוזר לי לנשום. למדתי איך להיות החברה הכי טובה של עצמי, איך לתת לעצמי

מקום גם כשאין אוויר, איך למצוא רגעים של רכות גם כשהכול בוער.

למדתי על הכוח של השמעת קול, על האופן בו ידע הופך לעוצמה, על המשמעות העמוקה
שיש בלעזור לאחרות, על כמה אומץ אפשר למצוא דווקא בלב התהום.

והיום אני מגשימה את עצמי ואת החלומות שלי, פשוט אחרת. 

אני מטיילת בעולם, מוקפת בקשרים עמוקים ומיטיבים,

עובדת בעבודה שמתאימה לתשוקות ולמגבלות שלי,
הולכת למסיבות, לפסטיבלים ולהופעות, עושה ספורט, משקיעה בתחביבים

ונותנת לעצמי מנוחה ללא אשמה.

החיים שלי מלאים ושלמים.
הם שלמים למרות שהם ממש ממש לא מושלמים, הכאב שם כל הזמן​.

ואני אשמח לשתף אותך בסודות שעזרו לי להגיע עד הלום,

וגם להציע לך אפשרות לליווי מעמיק יותר, אחת על אחת.

​